מהם בדיוק פורושה ופרקריטי, ומה מערכת היחסים ביניהם? במסגרת פילוסופיית הסאנקיה, חלק שני.
בפוסט הקודם עלתה השאלה: האם ללא פרקריטי, המייצגת את המשתנה, יכול להתקיים פורושה, המייצג את היציב? ולהפך?
התשובה של המסורת היא שהשניים אינם יכולים להתקיים זה בלא זה. ללא פרקריטי, פורושה היה נשאר נצחי, אך חסר ביטוי, ללא אפשרות לחוויה, תנועה, או גילוי. ללא פורושה, פרקריטי הייתה נותרת כחומר גולמי חסר מודעות, ככוח שאין לו עדות ואין מי שיחווה את התגלותו.
כדי להבין לעומק את מערכת היחסים הזאת, צריך לחקור כל אחד מהם בנפרד. לעיתים קל יותר להבין את פורושה, ה”עד”, אם בוחנים קודם את ניגודו: פרקריטי, הטבע.
כאשר לומדים את פילוסופיית הסאנקיה, מקובל להתייחס לפרקריטי בפשטות כאל הטבע. רבים מדמים אותה לעצים, להרים, או לאדמה, כלומר לטבע החיצוני. זה נכון, אבל הגישה המעמיקה יותר של הסאנקיה מציגה מונח מדויק יותר: מולה פרקריטי, שורש הטבע.
“מולה” פירושה שורש, ולכן מדובר בשורש הטבע. ההתייחסות לשורש מכוונת אותנו לרמה עמוקה יותר, שכן מי שתופס ומפרש את העץ והאבן היא ההכרה. לכן מולה פרקריטי איננה האובייקטים עצמם, אלא התשתית הראשונית שמאפשרת את חווייתם: החומר העדין והבלתי נראה שממנו נוצרים גם מחשבות, רגשות ותפיסות.
אפשר לחשוב על מסך הקולנוע. על המסך מופיעים נופים, דמויות וסצנות דרמטיות, אך מה שמאפשר לכל זה להופיע הוא המסך עצמו. האובייקטים הם כמו התמונות בסרט, ואילו מולה פרקריטי היא התשתית הבלתי נראית שבלעדיה שום תמונה לא הייתה יכולה להופיע.
דוגמה אחרת היא משל הכד והחימר. החימר עדיין איננו כד, קערה, או צלחת, אך הוא מכיל בתוכו את הפוטנציאל להפוך לכל אחד מהם. האובייקטים הם הצורות המוגמרות; מולה פרקריטי היא החומר הראשוני שממנו כל אותן צורות נלושות.
מכאן נובע שגם החומר שממנו עשוי כיסא וגם המחשבה על הכיסא עשויים מאותו חומר יסודי. ההבדל איננו בסוג החומר, אלא ברמת העידון והצפיפות שלו.
בתרגול היוגה, הבנה זו מלמדת לראות מעבר לצורות החיצוניות. היא מזמינה אותנו להכיר בכך שכל מה שאנו חווים, מהמוצק ביותר ועד המופשט ביותר, הוא רק גל על פניו של אוקיינוס אחד, עצום וראשוני: שורש הטבע, מולה פרקריטי.